פסק-דין בתיק ת"א 3425-04-10

1.      פסק הדין ניתן בתביעה שטרית שהגיש התובע נגד הנתבע בתיק הוצל"פ 01-41968-49-4  בגין ארבעה שיקים כדלקמן: (1) שיק מס' 510003 ע"ס 31,000 ש"ח ז"פ 14/10/09; (2) שיק מס' 510008 ע"ס 5,775 ז"פ 1/8/07; (3) שיק מס' 510009 ע"ס 5,775 ש"ח ז"פ 1/9/07; ו- (4) שיק מס' 510010 ע"ס 173,250 ש"ח ז"פ 1/10/07. 

2.      בעקבות הדיון בהתנגדות לביצוע השטרות הוגש כתב הגנה מתוקן שממנו עולה כי השיקים נמסרו לתובע בגין עסקה שבה רכש ממנו הנתבע עסק של שטיפת מכוניות. לטענת הנתבע, התובע שהיה חברו הטוב הוליך אותו שולל והטעה אותו להאמין כי מדובר בעסקת מכר של מכון לשטיפת מכוניות הכולל שטיפה חיצונית באמצעות מכונה ושטיפה פנימית ידנית וכי העסק הוא בעל כל הרישיונות הדרושים לצורך הפעלתו. עוד נטען כי התובע הציג בפני הנתבע את העסק ככזה שמשתרע על פני שלושה שטחים עיקריים (שטח של 58 מ"ר שבהם עמדה מכונת השטיפה; שטח פתוח של 270 מ"ר שבו התבצעה שטיפה ידנית; ושטח נוסף של כ-300 מ"ר אשר שימש לשטיפה ידנית ולהעמדת אמצעי עבודה), אך בדיעבד התברר לנתבע שהתובע החזיק ברישיון עסק רק על השטח הקטן שבו הוצבה מכונת השטיפה, והדבר הכשיל את העברת הבעלות בעסק על שם הנתבע.

כמו כן עלה מכתב ההגנה המתוקן כי במסגרת העסקה נחתמו שני הסכמים מיום 1.3.07: הסכם מופחת ע"ס 295,000 ש"ח לצורכי רשויות המס והסכם שני ע"ס 380,000 ש"ח. לגבי ביצוע התשלום נטען כי עם חתימת ההסכם שולם בגין העסקה סך של 200,000 ש"ח במזומן וכן הועבר שיק ע"ס 31,000 ש"ח להבטחת רכיב המע"מ על הסכום הנ"ל - שיק אשר סכומו שולם בפועל במזומן בדצמבר 2007 לאחר קבלת החזרי מס בהתאם. עוד נטען כי בהמשך הועברו ששה שיקים ע"ס 5,775 ש"ח כל אחד שארבעה מתוכם נפרעו, וכן שולמו סכומים נוספים במזומן כפי שעולה מ"מחברת הרישומים" אשר צורפה כנספח יז' לכתב ההגנה המתוקן. על רקע הטענות הנ"ל נטען כי אף שהוצאו לנתבע חשבוניות מס בסך של 275,425 ש"ח בלבד, בפועל שולם לתובע בגין העסקה סך כולל של 350,925 ש"ח.

לבסוף הועלו בכתב ההגנה המתוקן טענות משפטיות שלפיהן לנוכח ההטעיה ומצג השווא של התובע רשאי הנתבע לשלם חלק מהמחיר המוסכם בלבד, וכן הועלתה טענה שלפיה יש לקזז מיתרת התמורה את ההוצאות שהוציא הנתבע לצורך הסדרת האישורים והרישיונות להפעלת העסק אשר הסתכמו בסך של 113,825 ש"ח.

3.      הנתבע הגיש תצהיר עדות ראשית שבו חזר על הטענות בכתב ההגנה המתוקן, ובכלל זה על טענתו כי התובע שהיה חברו הטוב הטעה אותו הן לגבי תכולת העסק והן לגבי האישורים והרישיונות להפעלתו. עוד עלה מהתצהיר כי באפריל 2009 התקיימה פגישת הסדר בין הצדדים שבסופה טען התובע שהיתרה לתשלום עומדת על סך של 60,000 ש"ח בלבד, וכי התשלומים יידחו מבחינתו עד ספטמבר 2009 בכפוף להסדרת הרישיונות לבית העסק, אך גם עד מועד זה לא עלה בידי הנתבע להסדיר את עניין הרישוי.

4.      נוסף על תצהירו של הנתבע הנ"ל הוגש תצהיר של אחיו, מר מיכאל מזור, שלפיו ליווה את הנתבע במהלך הפגישות השונות עם התובע בטרם החתימה על חוזי המכר. על פי תצהירו של מר מזור, בעת ביקוריו בבית העסק הציג התובע מפורשות בפניו ובפני הנתבע כי המכון לשטיפת מכוניות משתרע על פני שלושה שטחים עיקריים כמפורט בתצהירו של הנתבע, והתחייב שהעסק הוא בעל כל האישורים והרישיונות הנדרשים לצורך הפעלת המכון לשטיפת מכוניות. 

5.      התובע הגיש תצהיר עדות ראשית קצר שממנו עלה כי עוד לפני מועד החתימה על ההסכם קיבל הנתבע מידע מקיף ומלא על מכונת השטיפה והחל לעבוד עמה. עוד הצהיר התובע כי בשל היכרותו המוקדמת עם הנתבע, הסכים לפריסה מאוד נדיבה וחריגה של התמורה ואף דחה חלק מהתשלומים לבקשתו של הנתבע מבלי לדרוש הפרשי הצמדה וריבית על כך. לגרסתו של התובע בתצהירו, התמורה הכוללת בגין העסקה עמדה על סך של 380,000 ש"ח בצירוף מע"מ שהם 440,800 ש"ח, ומתוכם שילם הנתבע סך של 275,425 ש"ח אשר הוצאו כנגדם חשבוניות מס. כן עלה מהתצהיר כי כאשר מסר התובע את מכונת השטיפה לנתבע היא עבדה ללא כל בעיה וללא כל הפרעה חוקית ויצרה הכנסות חודשיות, ולאורך כל התקופה עד להגשת התביעה לא קיבל התובע מהנתבע כל הודעה כי ברצונו לבטל או לעכב את העסקה, והוא אף ביקש להמשיך ולהפעיל את מכונת השטיפה. לבסוף הוצהר כי הנתבע לא עמד בהתחייבותו לחדש את המשכון על המכונה אף שלא הסדיר את מלוא תשלום התמורה בגינה.

6.      במהלך הדיון נחקרו המצהירים הנ"ל בחקירה נגדית, ולאחר מכן סיכמו באי כוח הצדדים את טענותיהם בעל פה.

דיון

7.      תחילה אתייחס לטענתו של הנתבע כי אף שהוצאו לו חשבוניות מס בסך של 275,425 ש"ח בלבד, בפועל שילם לתובע בגין העסקה סך כולל של 350,925 ש"ח.

8.      לפי גרסתו של הנתבע בתצהיר עדותו הראשית, במעמד חתימת ההסכם שולם סך של 200,000 ש"ח במזומן, לאחר מכן שולם במזומן סך נוסף של 31,000 ש"ח בגין המע"מ על הסכום הנ"ל ובהמשך נפרעו ארבעה שיקים בסך של 5,775 ש"ח כל אחד. כמו כן הפנה הנתבע לארבעה סכומים המסומנים ב"מחברת הרישומים" (נספח יז' לכתב ההגנה ונספח טז' לתצהיר הנתבע) בסך כולל של 21,400 ש"ח אשר נטען כי שולמו לתובע במזומן. בחקירתו הנגדית טען הנתבע לראשונה כי שילם במזומן גם סכומים נוספים "אבל זה פשוט לא רשום" (עמ' 48 ש' 22-21).

9.      התובע הודה בחקירתו הנגדית בקבלת סך של 200,000 ש"ח במזומן ביום חתימת ההסכם ובפירעון ארבעת השיקים הנ"ל (סוף עמ' 20 לפרוטוקול). לגבי הסך של 31,000 ש"ח - כל שצירף הנתבע כדי לבסס תשלום זה הוא העתק של דף חשבון המעיד לכאורה על זיכוי חשבונו ביום 5.12.07 בהחזרי מע"מ בסכום של 30,384 ש"ח (בנספח יד' לתצהיר). לא צוין בדף החשבון הנ"ל בגין איזו עסקה בוצע הזיכוי, וממילא אין בכך כדי להוכיח ולו לכאורה תשלום כלשהו לתובע בעקבות קבלת הזיכוי. לגבי ארבעת הסכומים המסומנים ב"מחברת הרישומים" בסך של 21,400 ש"ח, מדובר בתרשומת שנכתבה ככל הנראה בשפה הרוסית ושהעתקה הוגש ללא כל תרגום, כשמעדותו של הנתבע בחקירה הנגדית עלה כי חלק מהרישומים הנ"ל נכתבו בכתב ידו של אביו אשר לא ערך תצהיר ולא העיד בפני בית המשפט (תחילת עמוד 48 לפרוטוקול).

10.  מכאן שהנתבע הציג אסמכתאות המעידות לכאורה ולכל היותר על תשלום סכום כולל של 275,500 ש"ח, והוכיח כנדרש ביצוע תשלומים בסכום של 223,100 ש"ח בלבד (200,000 ש"ח במזומן + פירעון ארבעה שיקים בסך של 5,775 ש"ח כל אחד) שהוא נמוך יותר מהסכום הכולל שבגינו הוצאו החשבוניות - 425,725 ש"ח. 

11.  אין לקבל את טענתו של הנתבע העולה מסעיף 49 לתצהיר עדותו הראשית כי הסכום של 275,425 ש"ח שבגינו הוצאו החשבוניות אינו כולל את התשלום בסך של 31,000 ש"ח, את ארבעת השיקים שנפרעו בסך של 23,100 ש"ח ואת התשלומים הנוספים במזומן בסך של 21,400 ש"ח, ומכאן שהסכום הכולל ששולם לתובע עומד על 350,925 ש"ח. תחילה יצוין בהקשר זה כי בחקירתו הנגדית שינה הנתבע את גרסתו הנ"ל והעיד כי חוץ מהסכום הכולל שהוצאו בגינו החשבוניות, יש לו אינדיקציה אך ורק לגבי הסכומים שמופיעים ב"מחברת הרישומים" (סוף עמ' 46). מעבר לכך וכאמור לעיל, הנתבע לא הציג אסמכתאות כלשהן המעידות ולו לכאורה על תשלום סכום נוסף מעבר לסך של 275,500 ש"ח - סכום שהוא כמעט זהה לסכום החשבוניות (275,425 ש"ח). אמנם הסכומים והתאריכים המופיעים על גבי החשבוניות אינם תואמים לסכומים ולתאריכים שבהם לגרסתו של הנתבע בוצעו התשלומים לתובע בפועל, אך לא נסתרה גרסתו של התובע כי הוצאו לנתבע חשבוניות בגין כל הסכומים שהתקבלו (עמ' 24 ש' 7).

12.  מכל מקום, מדובר בתביעה שטרית וכפי שפורט לעיל, הנתבע לא הרים את הנטל המוטל עליו כדי להוכיח ביצוע תשלומים לתובע בגין העסקה בסכום העולה על סכומן הכולל של החשבוניות  שהוא 275,425 ש"ח.

13.  על פי גרסתו של הנתבע בכתב ההגנה ובתצהיר שאותה אישר גם התובע בחקירתו הנגדית, התמורה האמיתית בגין העסקה עמדה על סך של 380,000 ש"ח, אולם לצורך הפחתת החיוב במס נחתם הסכם נוסף שלפיו התמורה עמדה על סך של 295,000 ש"ח בלבד. הצדדים חלוקים בשאלה מי מהם ביקש ויזם את הדיווח הכוזב לרשויות המס, אך היות ששניהם שיתפו פעולה בעניין זה, לא מצאתי לנכון לסטות מההסכמה האמיתית בין הצדדים לגבי התמורה. לפיכך, ולנוכח גרסתו של הנתבע בעניין זה בתצהיר עדותו הראשית, אין לקבל את טענתה של ב"כ הנתבע שהועלתה לראשונה בסיכומים כי אולי יש לפעול לפי ההסכם של 295,000 ש"ח.

14.  התובע הודה כי הגיש לרשויות המס את ההסכם השני הנ"ל שלפיו התמורה בגין העסקה הייתה 295,000 ש"ח (עמ' 22, ש' 25-22). מכאן שהתובע נדרש לשלם מע"מ בגין הסך של 295,000 ש"ח בלבד ולכן אין לפסוק לזכותו את סכום המע"מ על הסך הנוסף של 85,000 ש"ח (שהוא ההפרש בין הסך של 380,000 ש"ח לסכום שהוצהר 295,000 ש"ח).

15.  מכאן שהסכום הכולל שהיה על הנתבע לשלם לתובע בגין העסקה עמד על סך של 380,000 ש"ח בתוספת סכום המע"מ על 295,000 ש"ח, והיות ששיעור המע"מ בעת ביצוע העסקה עמד על 15.5%, הרי שהיה על הנתבע לשלם לתובע נוסף על הסך של 380,000 ש"ח הנ"ל סכום נוסף של 45,725 ש"ח בגין מע"מ, ובסך הכול 425,725 ש"ח.

16.  לאור כל האמור לעיל, משנקבע כי התמורה המוסכמת בגין העסקה עמדה על סך של 425,725 ש"ח והנתבע לא הרים את הנטל המוטל עליו כדי להוכיח כי שילם לתובע על חשבון התמורה הנ"ל סכום העולה על 275,425 ש"ח, הרי שיתרת החוב של הנתבע לתובע עומדת על סך של 150,300 ש"ח.